Vayedaber

Baba Metsi'a

Daf 33a

משנה: הַמְקַבֵּל שָׂדֶה מֵחֲבֵירוֹ בַּעֲשֶׂרֶת כּוֹר חִיטִּים לַשָּׁנָה. לָקָת נוֹתֵן לוֹ מִתּוֹכָהּ. הָיוּ חִיטֶּיהָ יָפוֹת לֹא יֹאמַר לוֹ הֲרֵינִי לוֹקֵחַ מִן הַשּׁוּק אֶלָּא נוֹתֵן לוֹ מִתּוֹכָהּ.

Traduction

Le fermier qui s’engage à donner au propriétaire une certaine quantité des produits du champ (p. ex. dix kour de blé), par an, la lui donnera sur les produits du champ qu’il cultive, quoique ces produits aient été frappés de dévastation. Si les produits de ce champ sont meilleurs que ceux des autres, il est obligé de donner de ces produits au propriétaire, et il ne peut pas lui dire qu’il lui en achètera d’autres.

Pnei Moshe non traduit

מתני' המקבל שדה מחבירו. בחכירות דאי בקבלנות פשיטא כל אחד זוכה ומחייב בחלקו:

לקח. שהיו חטיה שדופו' נותן לו עשרה כור חטים שפסק עמו מתוכה מחטים שדופות הללו ומשום הסיפא נקט לה:

היו חטיה יפות לא יאמר לו. אני פסקתי עמך עשרה כור חטים סתם והריני לוקח מן השוק ונותן לך אלא נותן לו חטים היפות מתוכה:

משנה: הַמְקַבֵּל שָׂדֶה מֵחֲבֵירוֹ לְזוֹרְעָהּ שְׂעוֹרִין לֹא יִזְרְעֶנָּה חִיטִּין. חִיטִּין יִזְרְעֶנָּה שְׂעוֹרִין. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹסֵר. קִטְנִית לֹא יִזְרְעֶנָּה תְבוּאָה. תְּבוּאָה יִזְרְעֶנָּה קִטְנִית. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹסֵר.

Traduction

Un fermier qui prend un champ pour y semer de l’orge, ne doit pas y semer du froment (204)Le froment disent les commentaires, épuise la terre plus que d'autres cultures. s’il l’a pris pour y semer du froment, il peut y semer de l’orge. R. Simon b. Gamliel défend cette dernière mutation. S’il a pris le champ pour y semer des légumes secs il ne doit pas semer du blé s'il l'a pris pour y semer du blé, il peut y semer des légumes. R. Simon b. Gamliel le défend.

Pnei Moshe non traduit

מתני' המקבל שדה מחבירו. הא ליתא אלא בחכירות דאי בקבלנות אמרינן תכחוש ארעא ולא ליכחוש מרה והרי הוא נהנה בשינוי של זה:

לא יזרענה חטין. שהחטים מכחישות את הקרקע יותר מן השעורין:

קטנית לא יזרענה תבואה. שבקרקע שלהן התבואה מכחשת אותה יותר מן הקטנית:

הלכה: הַמְקַבֵּל שָׂדֶה מֵחֲבֵירוֹ כול'. רַב הוּנָא אָמַר. בְּשֶׁנִּשְׁדְּפָה כָּל אוֹתָהּ הָרוּחַ. שֶׁמְעוֹן בָּר וָוא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. וְהוּא שֶׁזּוֹרְעָהּ. [אֲבָל אִם לֹא זְרָעָהּ] דּוּ יְכִיל מֵימַר לֵיהּ. אִילּוּ הֲוָות זְרַעְתָּהּ הֲוָות עָֽבְדָה סַגִּין. 33a הַגַּע עַצְמָךְ שֶׁהָיוּ שָׂדוֹת אֲחֵרוֹת וְלֹא [לָקוּ]. יְכִיל מֵימַר לֵיהּ. קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא מְגַלְגֵּל עִם רְשִׁיעַייָא. הָיוּ שָׁם שָׂדוֹת אֲחֵרוֹת וְלָקוּ. יְכִיל מֵימַר לֵיהּ. עַד כָּא הֲוִינָא חַייָב בָּהּ. מִיכָא וּלְהַלָּן לִינָה חַייָב בָּהּ.

Traduction

R. Houna dit: c’est un ''malheur public du pays'' lorsque tous les champs de ce côté (à l’entoure) ont été brûlés. Simon b. Aha dit au nom de R. Yohanan: le fermier peut retrancher au propriétaire le montant de la perte s’il a ensemencé le champ (dévasté ensuite par les sauterelles ou le feu); mais s’il n’a pas semé, le propriétaire peut lui dire: si tu avais ensemencé le champ, il aurait peut-être produit beaucoup. Est-il possible de raisonner ainsi lorsque les autres champs d’alentour sont dévastés? (A quoi eut-il servi de semer)? Le propriétaire peut encore répliquer: la providence montre tant de patience, même pour les impies, que peut être par miracle, mon champ eût fructifié. -Mais si le fermier avait d’autres champs (à lui) auprès de là qui ont été aussi dévastés, que pourrait dire le propriétaire? -Il peut dire au fermier: jusqu’à tel endroit tu peux arguer que c’est de ma faute, et la perte m’incombe; au delà cela ne me regarde pas (et on ne peut rien lui retrancher).

Pnei Moshe non traduit

גמ' כל אותה הרוח. כל השדות הסובבות אותה מכל הרוחות נשתדפו זו היא מכת מדינה:

והוא שזורעה. ואכלה חגב או נשדפה מנכה לו אם מכת מדינה היא אבל לא זרעה כלל יכול הוא לומר לו אלו היית זורעה אפשר שהיתה עושת פירות הרבה וכדמפרש ואזיל:

הגע עצמך שהיו שדות אחרות. כלומר הרי אנו רואין שדות אחרו' שנשתדפו רובן ומאי אהני ליה אלו היה זורעה:

ולא יכיל. ומשני וכי לא יכול לומר לו קודשא בריך הוא מגלגל עם רשיעייא מאריך אף עמהם ואפשר דהוה מתרחיש ניסא לדידי דלא לישתדיף:

היו שם שדות אחרות ולקו. כלומר שדות אחרות של החוכר ושהיו שם משמע הכי לפי שדרך לחכור שדה אצל שדותיו של עצמו ולקו ונשתדפו גם שדותיו:

יכיל מימר ליה. המחכיר עד כא הוינא חייב בה עד כאן היית יכול לומר שמזלי גרם ונשתדפו שדותי בתוך רוב השדות העיר:

מיכא ולהלן. כלומר השתא לית אנא חייב בה שבודאי מזלך הוא שגרם זה שהרי לא נשתייר לך כלום משדות שלך ואינו מנכה לו מחכירו:

הלכה: הַמְקַבֵּל שָׂדֶה מֵחֲבֵירוֹ כול'. תַּנֵּי. הַמְקַבֵּל שָׂדֶה מִיִּשְׂרָאֵל מְעַשֵּׂר וְנוֹתֵן לוֹ. דִּבְרֵי רִבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים. בֵּין מֵאוֹתוֹ הַמִּין בֵּין מֵאוֹתוֹ שָׂדֶה תוֹרֵם וְנוֹתֵן לוֹ. אֲבָל מִשָּׂדֶה אֲחֶרֶת אוֹ מִמִּין אַחֵר מְעַשֵּׂר וְנוֹתֵן לוֹ. רִבִּי מֵאִיר אוֹמֵר. אַף מֵאוֹתָהּ שָׂדֶה מֵאוֹתוֹ הַמִּין תּוֹרֵם וְנוֹתֵן לוֹ. אֲבָל מִשָּׂדֶה אֲחֵר אוֹ מִמִּין אַחֵר אֵין מְעַשֵּׂר וְנוֹתֵן לוֹ.

Traduction

On a enseigné (205)Tossefta en Demaï 6.: celui qui a accepté en fermage le champ d’un israélite devra au moment de la répartition des produits, prélever avant tout l’oblation sacerdotale (à sa charge); selon R. Meir, le fermier devra aussi prélever d’abord les dîmes; selon R. Juda, lorsque le fermier paie sa redevance au propriétaire sur les produits du même champ affermé et de la même espèce, il n’aura que la charge de l’oblation à prélever; s’il paie sa redevance à l’aide de produits tirés d’un autre champ, il devra aussi les rédimer; selon les autres sages, si le fermier paie sa redevance au propriétaire à l’aide des produits du même champ, soit de la même espèce, soit d’une espèce différente, il prendra à sa charge l’oblation sacerdotale; s’il le paie à l’aide de produits tirés d’un autre champ, soit de la même espèce, soit d’une espèce différente, il devra aussi de charger de les rédimer.

Pnei Moshe non traduit

גמ' תני. בתוספתא דמסכת דמאי פ''ו. והגי' דהכא חסרה ונשתבשה בספרי הדפוס וה''ג התם המקבל שדה מישראל תורם ונותן לו ר' מאיר אומר מעשר ונותן לו ר' יהודה אומר אם נתן לו מאותה השדה ומאותו המין תורם ונותן לו משדה אחרת וממין אחר מעשר ונותן לו וחכ''א אם מאותו שדה נתן לו בין מאותו המין בין ממין אחר תורם ונותן לו אם משדה אחרת נתן לו בין מאותו המין בין ממין אחר מעשר ונותן לו ע''כ. ובמקבל בחכירות איירי דאלו בקבלנות הא תנן התם דחולק ונותן לפניו וא''צ לא לתרום ולא לעשר ובחוכר הוא דפליגי ת''ק סבר דחיוב התרומה הוא על המקבל ואחר שיתרום נותן לו כפי תנאו ובעל השדה מעשר שארי המעשרות ור''מ סבר אף מעשר ונותן לו ור' יהודה סבר דוקא אם נתן לו מאותה השדה ומאותו המין הוא דאינו חל חיוב המעשרות על המקבל אבל אם נתן לו משדה אחרת אפי' מאותו המין או שנתן לו ממין אחר ואפי' מאותה שדה כגון שזרע בהשדה מין אחר צריך לעשר כל המעשרות ואח''כ נותן לו חלקו של בעל השדה מן המעושר וטעמא דאי לאו הכי הוי כפורע חובו בטבל והוי כמוכרו אבל אם נותן לו מאותו השדה ומאותו המין לא הוי כפורע חובו וחכמים סברי דהכל הולך אחר אותה השדה לענין חיוב המעשר אבל לענין תרומה לד''ה על המקבל לפי שאי אפשר לגורן שתיעקר אא''כ נתרמה. ואיידי דתני במתני' דהכא דנותן לו מאותה השדה ומאותו המין מייתי הש''ס להאי תוספתא דפליגי בענין חיוב המעשרות בהאי דינא:

Baba Metsi'a

Daf 33b

משנה: הַמְקַבֵּל שָׂדֶה מֵחֲבֵירוֹ לְשָׁנִים מוּעָטוֹת לֹא יִזְרְעֶנָּה פִשְׁתָּן וְאֵין לוֹ קוֹרַת שִׁיקְמָה. קִיבְּלָהּ מִמֶּנּוּ לְשֶׁבַע שָׁנִים. שָׁנָה רִאשׁוֹנָה זָרְעָהּ פִּשְׁתָּן וְיֵשׁ לוֹ קוֹרַת שִׁיקְמָה.

Traduction

Le fermier qui prend un champ pour au moins 7 ans, peut la 1re année, y semer du lin, et couper les sycomores la même année (207)Le lin n'épuise pas la terre plus de 7 ans, et les sycomores repoussent et deviennent aussi forts qu'ils étaient en 7 ans.. Mais s’il l’a pris pour peu d’ans (moins de 7 ans), il ne peut pas y semer du lin, ni couper de sycomores.

Pnei Moshe non traduit

מתני' לשנים מועטות. פחות משבעה שנים:

לא יזרענה פשתן. שזרע פשתן ממכחיש בארץ הרבה ושרשיו נשארים בקרקע עד שבע שנים:

ואין לו קורת שקמה. עץ תאנה של יער הוא וקוצצים ענפיו לקורות הבנין והן חוזרין וגדילים ופחות משבע שנים אינן נעשות קורות הלכך קבלה לפחות משבע שנים לא יקוץ קורות שבה דבלאו אדעתא דקורות נחית דבשנים מועטות אינן חוזרות לקורות קבלה ממנו לשבע שנים ויש לה עכשיו קורות שנה ראשונה זורעה פשתן וקוצץ שקמה שבה:

הלכה: הַמְקַבֵּל שָׂדֶה מֵחֲבֵירוֹ כול'. נִיחָא שְׂעוֹרִין לֹא יִזְרְעֶנָּה חִטִּים. חִיטִּין לֹא יִזְרְעֶנָּה שְׂעוֹרִין. וַתְייָא כְרִבִּי לָא אוֹ כְדִבְרֵי הַכֹּל 33b בְּמָקוֹם שֶׁאֵין שְׂעוֹרִין כִּפְלַיִים בְּחִיטִּין. אֲבָל בְּמָקוֹם שֶׁמַּעֲלִין שְׂעוֹרִין כִּפְלַיִים בְּחִיטִּין זוֹרְעָהּ שְׂעוֹרִים.

Traduction

On comprend que s’il est convenu d’ensemencer de l’orge dans le champ, R. Simon b. Gamliel interdise la semaille de froment (qui affaiblit le sol); mais pourquoi à l’inverse, si l’on a convenu de semer du froment, ne peut-on pas semer de l’orge (qui n’est pas nuisible)? Notre Mishna est conforme à ce qu’a dit ailleurs R. Ila (206)J., même traité, 6, 1 fin., pour justifier l’exigence admissible du propriétaire de vouloir semer la même espèce; d’après tous, on comprend l’interdit de la mutation dans l’endroit où l’orge ne représente pas le double (en quantité) du froment; mais dans les localités où l’on obtient le double du froment, on peut y semer de l’orge.

Pnei Moshe non traduit

גמ' ניחא. על רשב''ג פריך דאמאי אוסר בשתיהן ניחא שעורין לא יזרענה חטים דאיכא טעמא שמכחישות את הקרקע חטין לא יזרענה שעורין בתמיה ומשני ואתייא כר' לא או כד''ה וכו'. הך מילתא דר' לא ובר פלוגתיה נשנית בפ''ו דדמאי וצריכין אנו לבאר הסוגיא דהתם במקצתה כדי להבין הסוגיא שלפנינו דהתם תנן במתני' ריש הפ' המקבל שדה מן הישראל ומן העכו''ם ומן הכותי יחלק לפניהם החוכר שדה מישראל תורם ונותן לו א''ר יהודה אימתי בזמן שנתן לו מאותה השדה ומאותו המין אבל אם נותן לו משדה אחרת או ממין אחר מעשר ונותן לו. החוכר שדה מן העכו''ם מעשר ונותן לו. ומדייק הש''ס התם בסוף הלכה א' על דברי ר' יהודה דלפרש דברי ת''ק קאי. הא מאותו המין שלא מאותה השדה מאותה השדה שלא מאותו המין מעשר ונותן לו תני ר' חייא מאותה השדה בין מאותו המין בין ממין אחר תורם ונותן לו שדה אחרת בין מאותו המין בין ממין אחר מעשר ונותן לו מתניתא כרשב''ג מה דתני ר' חייא כחכמים ופליגא אתינן מתני מתניתין במקום פלוני לא נהגו לעשות שעוריים כפליים בחטין מה דתני ר' חייא במקום שנהגו לעשות שעורים כפליים בחטים. וזה פירושא דלישנא קמא ס''ל דמתני' ור' חייא בתוספתא והוא כחכמי' שהבאתי בהלכה דלעיל פליגו בפלוגתא דרשב''ג וחכמים דהכא דתנא דמתני' ס''ל כרשב''ג דעל המין קפדינן וכדאמר הכא אפי' לזרעה חטים לא יזרענה שעורים והלכך ס''ל להאי תנא דהתם דאם נותן לו ממין אחר ממה שקיבל עליו לזרוע בהשדה צריך שיעשר ונותן לו דאדעתא דהכי לא הורידו בעל השדה ואם היה נותן לו מאותה השדה ומזה המין שקיבל עליו היה מתרצה בעל השדה שיתן לו זה בלתי מעושר והוא יהיה מפריש המעשר מחלקו ואדעתא דהכי הורידו מה דתני ר' חייא דהכל הולך אחר אותה השדה וליכא קפידא במין כחכמים דהכא דלפעמים מתרצה בעל השדה כשזה זורעה מין אחר כגון א''ל לזרעה חטים והוא זרעה שעורים דלא איכפת ליה לבעל השדה ואדרבה נהנה בזה שאינם מכחישין את הקרקע. ופליגא בהכי כדאמרן:

אית אנן מתני'. איכא דתני להו דלא היא דלא פליגי אלא מתני' מיירי במקום פלוני והיה ידוע להם שלא נהגו לעשות שעורים כפליים כחטין והלכך איכא קפיד' במין דבעל השדה אומר לו לא היה לך לשנות מהמין אשר קבלת עליך ומה איכפת לי בהכחשת קרקע ועכשיו אני מפסיד בחלקי מהחטין והלכך מעשר ונותן לו ומה דתני ר' חייא מיירי במקום שנהגו לעשות שעורים כפליים כחטים דמכיון שהקרקע אינה מכחשת ומשובחת היא ועושה שעורים כפליים נמצא זה לא הפסיד כלום והלכך לא קפיד אלא שיתן לו מאותה השדה ואפי' הוא נותן לו שעורים שזרע' כיון דנותן לו כפליים כחטין הוי כאלו היה נותן לו חטים ומשום הכי ס''ל לחכמים שאין צריך לעשר. וגרסי' שם עוד בריש הלכה א' החוכר שדה מן העכו''ם מעשר ונותן לו ופריך הש''ס הכא את אמר תורם ונותן לו לעיל במתני' בדין דחוכר והכא את אמר מעשר ונותן לו חברייא בשם ר' יוחנן קנסו חכמים בחוכר מן העכו''ם ולא קנסו בחוכר מישראל ר' לא בשם ר' יוחנן תפשה מדת הדין בחוכר מן העכו''ם ולא תפסה בחוכר מישראל כלומר לדברי חברייא לאו מדינא קאמר דחוכר מן העכו''ם צריך לעשר אלא מתורת קנס כדי שלא יחכור מן העכו''ם ומהנה לו ומפני כך תשאר בורה ועל כרחו ימכרנה לישראל אבל מדינה אין על החוכר לעשר כ''א במקום דאיכא קפידא שנותן לו ממין אחר בהא הוא דאמרו במתני' דלעיל שצריך לעשר. ור' אילא סובר דמן הדין הוא שעל החוכר לעשר ומתני' דהכא מדינא אמרה ובמתני' דלעיל דבחוכר מישראל הוא לא רצו חכמים לפסוק ולתפוס בו מדת הדין אלא מכיון שנותן לו מאותה השדה ומאותו המין אמרו חכמי' שאין צריך לעשר ע''כ מהסוגיא דהתם עם ביאורה והשתא קאמר הכא דאתייא כר' לא דשיטתו כלי' קמא במתני' דריש הפרק דהתם דהא איהו קאמר דמן הדין על החוכר לעשר ולא אמרו במתני' דלעיל דהתם בחוכר מישראל שא''צ לעשר ומפני שלא תפסו בו מדת הדין כ''א דוקא בנותן לו מאותו המין ג''כ אבל אם שינה מחטים לשעורים ואפי' במקום דעבדי שעורים כפליים כחטים לאו כלום הוא דכל היכא דאיכא שינוי אוקמוהו רבנן אדינא והיינו דקאמר ואתייא כר' לא דלדידיה לק''מ הא דרשב''ג אוסר בקיבל לזרוע חטין שלא יזרענה שעורים משום דלעולם אסור לו לשנות דעתו של בעל השדה ומהאי טעמא נמי אוקמוהו אדינא לענין מעשר ושמעינן נמי מינה לדידיה ע''כ דמתני' דהתם כרשב''ג דהכא מיתוקמא וכלי' קמא דמפרשי דלרשב''ג לעולם שנוי הוי ממין למין ותני ר' חייא כחכמים דהכא ופליגי:

או כדברי הכל. כלומר או דאמרינן כשיטת חברייא דהתם דאינהו ס''ל דלעולם החוכר א''צ לעשר מדינו ובחוכר מהעכו''ם טעמא משום קנסא הוא ובחוכר מישראל לא קנסו בו והשתא לדידהו הא דאמרינן דחוכר מישראל צריך שיתן לו מאותה השדה ומאותו המין ואז הוא דא''צ לעשר ע''כ טעמא משום קפידא דבעל השדה הוא דהויא ומינה דכל היכא דליכא קפידא ואפי' במשנה ממין למין וכגון במקום שהשעורין עושין כפלים כחטין א''צ לעשר וזהו כלישנא בתרא דהתם לעיל דקאמר דמתני' ותני ר''ח לא פליגי ולכ''ע כל היכא דליכא פסידא וליכא קפידא דא''צ לעשר ואפי' נותן לו מין אחר שזרע באותה השדה אלא דמתני' מיירי במקום שאין השעורין עושין כפליים כחטים ותני ר''ח מיירי במקום שעושין כפליים כחטים וכיון שכן הוא ולהאי לישנא בתרא דל''פ מתני' דהתם עם תני ר''ח וכדאמרן א''כ ממילא שמעת מינה דתרוייהו ככ''ע דהך מתני' דהכא ס''ל והיינו דכמו דאמרינן התם דכל היכא דשינה לו מחטים לשעורים צריך הוא לעשר דבהא מסתמא קפיד בעל השדה ובדלא עבדי כפליים כחטין ובהכי מיירי מתני' דהתם ובמקום שעושין כפליים כחטין דבהא אמרינן דמסתמא לא קפיד בעל השדה אם שינה לו מחטין לשעורין ובהכי מיירי ר''ח א''כ הוא הדין הכא נמי במתני' דהכא דרשב''ג וחכמים ל''פ כלל אלא לדברי הכל במקום שאין השעורין עושין כפליים כחטים אם א''ל חטין לא יזרענה שעורין:

אבל במקום שמעלין שעורין כפליים כחטין. לדברי הכל אם אמר לו חטין זורעה שעורין ומר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source